פירות יער בכלל ואוכמניות בפרט תמיד נדמו לנו בישראל כפירות בלתי מושגים שגדלים במקומות קרים ומרוחקים. אצל רובנו לא עולה המחשבה שיש אפשרות לגדל אותו אצלנו בבית. בשנים האחרונות הגיעו לארץ זנים רבים שמתאימים לכל תנאי מזג האוויר ונמצאו פתרונות פשוטים לגידולם. לכן, גידול אוכמניות הולך ונהיה פופולרי למגדל הביתי. פרי האוכמניות נחשב לבריא מאוד, ועשיר בנוגדי חימצון שנותנים לו את צבעו.

 

אוכמניות הן שיח גדול, בגובה בין מטר לשניים, ואף יותר.

שיח אוכמניות בוגר יכול להניב 5 ק"ג פרי. הן גדלות בעציץ, וצורת הגידול שלהן מתאימה מאוד לגינות קטנות ומרפסות.

 

צורת גידול בקרקע:

למגדל הביתי והמקצועי מומלץ לשתול את שתילי האוכמניות במצע מנותק, כלומר עציצים. זאת מאחר שאוכמניות אוהבות אדמה חומצית ומאווררת, וסובלות מאוד מקרקע גירנית (האדמה שיש ברוב הארץ).

כשאנו ניגשים לשתול אוכמניות בעציץ אנו צריכים קודם כל לדאוג לתערובת שתילה אוורירית ולא דקה מדי. רוב תערובות השתילה המכילות כבול קוקוס וטוף, יתאימו לאוכמניות.

אוכמניות אוהבות שמש מלאה, וניתן לגדל גם בחצי צל.

הציפורים אוהבות כמונו את הפרי, וכדאי לשלב רשת שגם תמנע מהציפורים גישה לפרי, או להגן על הפירות עם שקיות אורגנזה.

 

השקיה:

את שתיל האוכמניות יש לשתול בעציץ עם חורי ניקוז, ואם הוא יושב על צלחת יש לנקז ממנה את עודפי המים.

חשוב לדאוג שהשתילים לא יתייבשו. המצע צריך להיות תמיד לח. להשקות בתדירות גבוהה עד נגר, כלומר עד שיוצאים מים מתחתית העציץ, כדי למנוע המלחה של המצע. אם המצע עדיין רטוב לפני ההשקיה, אפשר לוותר על השקיה (רלוונטי בעיקר בעונות המעבר).

 

דישון:

אוכמניות צריכות דישון עדין. כף דשן בשחרור איטי פעם בשלושה חודשים אמורה להספיק. הן רגישות לעודפי מליחות ודשן. בעת השתילה יש לוודא האם יש כבר דשן במצע. במידה והמצע כבר מדושן ניתן לדחות את הוספת הדשן בכמה חודשים.

 

החמצת הקרקע:

אוכמניות אוהבות קרקע חומצית, טווח PH של 4.5-5.5. רוב תערובות השתילה שניתן להשיג במשתלות יתאימו בתור התחלה  וכדי לשמור על טווח PH מתאים, כדאי להוסיף כף גופרית לכל שתיל שלוש פעמים בשנה (לערבב את הגופרית במעט מים ולהשקות). לגופרית לוקח זמן להתפרק, כך שהמצע נשאר חומצי לאורך זמן. ניתן לקנות גופרית אצלנו ובחנויות לחקלאים (גפרביק, גפרטיב, סולפוזול, או מוצר אחר המכיל גופרית, לא להתבלבל עם גופרת אמון, שהיא דשן).